"שאיפות לאומיות? לא על חשבוננו"

מתוך ישראל היום

"ההסדר שאני מציע להם הוא זמני; המבחן פשוט – אם לא יהיה טרור, סימן שיש השלמה". סמוטריץ'
צילום: גדעון מרקוביץ'
הישענות על מקורות ופרשנים תנ"כיים כמקור ללגיטימציה פוליטית עכשווית עשויה להסב לא רק רווחים פוליטיים, אלא גם נזקים, בייחוד כאשר מדובר בפוליטיקאים משורות הימין.
הניתוק המתמשך של "התקינות הפוליטית" מספר הספרים עושה את שלו. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי נוכחה בכך כשהציעה לפני כשנתיים לסגל הדיפלומטי במשרדה לאמץ את רש"י הראשון על התורה כנשק הסברתי להוכחת צדקת בעלותו של עם ישראל על ארץ ישראל.
בצלאל סמוטריץ' חווה זאת על בשרו כשביקש להחיל את רוח שלוש האיגרות שיהושע בן־נון שלח (על פי המדרש) ליושבי הארץ על סף כניסתו אליה, כקודקס מעצב של היחס הרצוי לפלשתינים כיום: "הרוצה להשלים – ישלים, הרוצה ללכת – ילך, והרוצה להילחם – יילחם".
סמוטריץ' כמו חוטובלי "חטף" על כך, בעיקר מהשמאל הקיצוני, אבל במקרה שלו "לסתות נשמטו בתימהון" דווקא נוכח התגובות. אחת מהן, שפרסם ב"הארץ" ההיסטוריון ואיש השמאל פרופ' דניאל בלטמן, גרסה כי "הערצתו של סמוטריץ' למחולל הג'נוסייד המקראי יהושע בן־נון מביאה אותו לאמץ ערכים המזכירים את ערכי האס.אס הגרמני".
בשבוע הבא צפויה ועידת "האיחוד הלאומי" לאמץ את "תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ', ואפשר להירגע. היא אינה מכילה ערכים המזכירים את ערכי האס.אס הגרמני. כמעט במקביל עתידה התוכנית להתפרסם במלוא רוחב יריעתה – כמניפסט בן 7,500 מילה – בכתב העת המכובד "השילוח".
שלוש האיגרות של יהושע בן־נון נמצאות שם, לפחות ברוחן. לפני ההשקה, סמוטריץ' חושף ב"ישראל השבוע" את עיקרי "תוכנית ההכרעה" שלו, "ראשית לכל, הכרעה תודעתית", הוא מדגיש.
השלום על פי סמוטריץ' לא ייכון כאן, "כל עוד תיוותר על כנה תפיסת המוצא, שלפיה נגזר על הארץ להכיל שני קולקטיבים עם שאיפות לאומיות סותרות". סמוטריץ' לא רק גונז את רעיון המדינה הפלשתינית, אלא גם מבקש לעשות לו וידוא הריגה: "יש כאן מקום להגדרה ולמימוש שאיפות לאומיות של עם אחד בלבד – העם היהודי. זה צודק. זה מוסרי. זה מה שיהיה וזה לא פתוח למו"מ. את התקווה הזאת, שהיא אם כל חטאת, אני הורג להם. שאיפות לאומיות? פלשתינים? לא כאן. לא על חשבוננו".
"בן־גוריון נתן להם פחות"
את "ההכרעה התודעתית" סמוטריץ' מבקש להשיג בעיקר במעשים: הריבונות הישראלית תוחל על כל שטחי יהודה ושומרון (לא רק על שטחי C, כפי שמציע ראש המפלגה שלו בנט). ישראל תפתח בתנופת התיישבות שתכליתה יישוב מהיר של מאות אלפי יהודים נוספים באזור יו"ש.
סמוטריץ' מתאר ערים נוספות בסדר הגודל של מעלה אדומים שתצמחנה בשומרון ובדרום הר חברון. הוא מבקש לממש בנייה על חלק גדול מקרקעות המדינה ולייצר בשטח מציאות בלתי הפיכה.
המינהל האזרחי, "גוף מיותר", יפורק בחקיקה. "עובדים על זה". גם הרשות הפלשתינית תפורק. במקומם יוקם "הממשל העצמי של ערביי יהודה ושומרון", שיחולק לשישה מחוזות מוניציפליים אזוריים (שייבחרו בבחירות דמוקרטיות): חברון, בית לחם, רמאללה, יריחו, שכם וג'נין.
לאוכלוסייה הפלשתינית סמוטריץ' מציג את שלוש החלופות מבית מדרשו של יהושע בן־נון: "הרוצה להשלים – ישלים" -"מי שיבחר להישאר כאן כאדם פרטי", הוא אומר, "ייהנה מחיים טובים בהרבה מאלה שיש לקרוביו ולחבריו במדינות ערב או מאלו שהיו מצפים לו תחת הממשל המושחת של הרש"פ" . בשלב ראשון סמוטריץ' מציע למינהלות המוניציפליות וליושביהן מגוון של זכויות, למעט אפשרות ההצבעה לכנסת. עוד נשוב לכך.
חלופת בן־נון־סמוטריץ' השנייה – "הרוצה לילך – ילך" – בונה מערכת מסודרת לעידוד הגירה עבור אלה מבין ערביי יהודה ושומרון שיתקשו לוותר על מימוש השאיפות הלאומיות שלהם כאן.
האם אין מדובר במילה מכובסת לטרנספר? 
"ממש לא. זה לא גירוש. לא נציף מדינות בפליטים חסרי כל. ההגירה שאני מדבר עליה היא כזו הנעשית רק מרצון ומתוך חיפוש עתיד טוב יותר. לא מדובר בהגירה של סירות רעועות, אלא בתופעה המודרנית המצויה כל כך של עלייה על מטוס, אל עתיד מסודר, 'רילוקיישן' לארצות המעניקות הזדמנות לעתיד טוב יותר וקליטה בסביבה שבה יש על פי רוב קהילה של מהגרים עם רקע דומה".
סמוטריץ' מציין שכבר היום מהגרים לחו"ל מדי שנה 20 אלף פלשתינים מתחומי יו"ש, ומדגיש כי "סקרים שהפלשתינים עצמם עורכים מלמדים ש־30 אחוזים מהפלשתינים ביו"ש ו־50 אחוזים מהפלשתינים בעזה חפצים להגר".
הוא מציע לבנות עבורם מנגנון פיצוי כספי גבוה, מדבר על "מענקי פרידה נדיבים" ומוכן "לקנות את בתי הפלשתינים במחירים גבוהים והוגנים". בן־גוריון, הוא אומר, נתן להם הרבה פחות בתש"ח. סמוטריץ' גם מבטיח שתוכניתו תהיה כלכלית: "זה יקר, אבל זול פי כמה מאשר מחיר המלחמה והמבצעים הצבאיים, עם כל המשמעות שלהם למשק".
החלופה השלישית של סמוטריץ' היא "הרוצה להילחם – יילחם". לדבריו, "נילחם בפלשתינים שיבחרו להמשיך במאבק המזוין כנגד מדינת ישראל, ובמלחמה כמו במלחמה, אפשר וצריך לנצח. נאסוף את הנשק עד הכדור האחרון. נשיב את הביטחון לאזרחי ישראל. בהינתן דירקטיבה מדינית חד־משמעית – צה"ל יידע ללא כל ספק להכריע את המחבלים בתוך זמן קצר".
עד היום לא היתה דירקטיבה מדינית חד־משמעית?
"ודאי שלא. היתה וקיימת דירקטיבה הפוכה. הדרג המדיני הרי אומר היום לדרג הצבאי: תשמרו לי את הרש"פ. היא פרטנר למדינה פלשתינית. אנחנו משמרים אצלם את התקווה. התקווה הזאת היא שמניעה את הטרור. לא ייאוש מניע טרור.
"הדירקטיבה המדינית שמוכתבת היום לצה"ל היא בלתי אפשרית: אומרים לצבא – יש לך מדורה. שפוך עליה דלק ושפוך עליה מים. אין דבר כזה. צה"ל לא יכול למגר את הטרור במרחב שהוא משמר בו את התקווה שמתדלקת אותו כל הזמן. זה נגמר. את התקווה הזאת צריך לגדוע".
"מוסריות נמדדת במבחן התוצאה"
הוא רץ למרחקים ארוכים ומאמין שבסופו של יום, גם אם היום עוד רחוק, התוכנית שלו תקרום עור וגידים. המוניטין שלו בצליחת מכשולים פוליטיים בלתי עבירים לכאורה, מרשים למדי.
הדוגמאות האחרונות הן חוק ההסדרה (עם ח"כ יואב קיש) וחוק שמסדיר העברת תקציבים מהממשלה לחטיבה להתיישבות, "מה שמבהיר שהממשלה ולא יועצים משפטיים מנהלים את המדינה".
בנייה ביהודה ושומרון // צילום: אי.אף.פי
קודם שנבחר לכנסת, מיצב את תנועת רגבים כגורם מאזן בעל משקל מול גופי השמאל שפעלו במסגרת המערכת המשפטית כדי להצר אחיזה יהודית באדמות המדינה בתחומי הקו הירוק וביו"ש.
הוא כבר הוכיח שאינו רק אידיאולוג בעל חלומות, אלא גם בעל מלאכה פוליטי. האם "תוכנית ההכרעה" אינה משוכה אחת גבוהה מדי? סמוטריץ' מדבר על תהליך. "תחילה תודעתי, ואחר כך מעשי, עם הרבה צעדי ביניים, שיסייעו לכולנו בהחלפת הדיסקט".
המציאות הנוכחית, על פי סמוטריץ', מגלמת "אי־שפיות. השמאל", הוא אומר, "חוזר שוב על הפתרונות המוכרים לסיום הסכסוך. תוכנית ההכרעה שלי מביאה פתרון מקיף, כולל. לא תמים, אבל אופטימי; כזה שלא מקל ראש בקשיים, אבל מלווה באמונה בצור ישראל, בצדקת דרכנו ובשייכותנו הבלעדית לארץ ישראל".
זה מניפסט דתי או ריאלי?
"הכוח המניע הוא אמוני דתי, אבל במסמך הזה לא תמצאו שום דבר שמתבסס על האמונה הזאת. זו תוכנית ריאלית, גיאופוליטית ואסטרטגית, פרי ניתוח של המציאות ושורשיה ובתשתיתה הנחות יסוד עובדתיות והיסטוריות.
"בבסיס עומדת ההנחה ש'העם הפלשתיני' אינו אלא תנועת נגד לתנועה הציונית. זו מהות זכות קיומו. התנועה הלאומית הפלשתינית היא תנועת שלילה לציונות, וככזו היא אינה מסוגלת לעשות איתה שלום. זו הסיבה שהפלשתינים מסרבים לדרישה המינימלית של מדינת ישראל להכיר בזכותה להתקיים כמדינה יהודית. בזה הסיפור הפלשתיני שונה מהסכסוך עם מדינות ערב".
סמוטריץ' משוכנע שניתן לדכא את הרצון הפלשתיני לממש את שאיפותיו הלאומיות בישראל: "זה עבד מצוין עם ערביי ארץ ישראל עם הקמת מדינת ישראל, וזה צריך לעבוד באותה הדרך גם ביו"ש.
"מבחינת ערביי ארץ ישראל האסון הגדול הוא ה'נכבה' – מלחמת העצמאות בתש"ח, ולא 'הכיבוש' של מלחמת ששת הימים. למרות זאת ערביי ישראל – כל עוד לא היתה להם תקווה לאומית – חיו בשלום עשרות שנים תחת השלטון היהודי. הם כמעט לא היו מעורבים בטרור.
"רק כאשר המדינה בטיפשותה הביאה ליהודה ושומרון את מחבלי אש"ף מתוניס והחלה לטפח את התקווה הלאומית בקרב ערביי יו"ש – התעוררו גם בקרב ערביי ישראל הרגשות הלאומיים והטרור".
השמאל מטיל ספק במוסריות של רעיונותיך.
"מוסריות של פעולה נמדדת במבחן התוצאה ולא במבט ראשון. המציאות מלמדת שכאשר אנו אחראים לשטח ומנהלים אותו – מתקבלת המציאות המוסרית הטובה ביותר לשני הצדדים, וכאשר אנו עוזבים שטח – מתקבלת מציאות הפוכה. מרוב שרצינו להיות מוסריים ולא לשלוט ב'עם זר', יצאנו מרצועת עזה ומאז ללא כל ספק החיים של הערבים שם 'השתפרו' פלאים. הכל שם הרבה פחות מוסרי וטוב ואנושי, לשני הצדדים, מהמציאות ששררה ברצועה כשצה"ל שלט שם. אין סיבה להניח שזה יהיה אחרת אם תקום מדינה ערבית ביו"ש".
"מדינה פלשתינית? ההפך משלום"
למי שתוהה כיצד בונה סמוטריץ' על ראש ממשלה כמו נתניהו – מפר הבטחות סדרתי בכל הנוגע למימוש תוכניות בנייה עבור היהודים ביו"ש – סמוטריץ' מודה כי "הסיכוי שנתניהו יממש את ה'בום' ההתיישבותי שהוא מכין – שואף לאפס".
אלא שלדבריו, "שינוי האווירה ברחוב, שנתניהו מאוד רגיש לכל תנודה בו", יביא אותו בשלב ראשון לאמץ טרמינולוגיה ומושגים מהתוכנית. "נתניהו כבר אימץ את הקביעה שלי שלא הייאוש מזין את הטרור, אלא התקווה. בשלב הבא אולי נשמע ממנו שצריך לגדוע את התקווה הזאת".
ובאשר לצעדים מעשיים – "נכשיר את הקרקע למי שיבוא אחריו. יש מספיק מועמדים במחנה הלאומי שיכולים ללכת על רציונל של תוכנית כזאת – ובתוך חמש שנים ליישב עוד מאות אלפי יהודים ביו"ש".
בתוכנית מצוין הכורח לבחון את כוונות האמת של ערביי יו"ש, ולסווגן, בהתאם לחלופות שאתה משרטט. כיצד מסננים ובוחנים כוונות? ואילו זכויות תעניק למי שיעמוד במבחן שלך?
"ההסדר שאני מציע להם הוא זמני. מעשיהם יקרבום ומעשיהם ירחיקום. טווח הזמן שלי לבחינת ההתנהלות שלהם הוא 40-30 שנה. המבחן פשוט – אם לא יהיה טרור, סימן שיש השלמה. אם יש טרור – אין השלמה. אני לא מצפה שיהפכו לציונים, אבל בפירוש מצפה שישלימו עם כך, שכאן – את השאיפות הלאומיות שלהם – הם לא יממשו".
ומי שישתלב, או אפילו ישלים, וישכנע אותך בכך, מה הוא מקבל ממך?
"הוא מקבל חיים בדמוקרטיה, עם כמעט כל הזכויות שיש ליהודים. בשלב הראשון הוא לא יוכל להצביע לכנסת. בכך נשמור על הרוב היהודי. זה לא מושלם מבחינת זכויות אזרח, אבל בנסיבות המורכבות – מדובר במציאות סבירה ואפילו הטובה ביותר.
"בטווח הארוך ניתן לשפר את הרכיב הדמוקרטי של התוכנית באמצעות הסדר אזורי רחב עם ירדן, ולאפשר לערביי יו"ש להצביע לפרלמנט הירדני. שיפור נוסף יהיה אפשר לבחון לאחר זמן, באמצעות שיתוף שלהם בהחלטות אזרחיות במדינת ישראל – להבדיל מהחלטות לאומיות, ובטווח הרחוק יותר יהיה אפשר לשקול אפילו מתן אזרחות מלאה, לרבות זכות הצבעה לכנסת.
"זה מותנה בכמות התושבים הערבים שיבקשו לעשות זאת, ובגילוי נאמנות מוחלטת למדינה היהודית באמצעות קיום חובת שירות צבאי, בדומה לאזרחי ישראל הדרוזים שכרכו את גורלם עם מדינת ישראל כמדינה יהודית". אגב, את המנגנון לעידוד ההגירה סמוטריץ' מציע להחיל לא רק על ערביי יו"ש, אלא גם על ערביי ישראל.
יריבים מהשמאל ישאלו אותך אם אינך יוצר מדינת אפרטהייד.
"משטר חירות לא מתחיל ונגמר בזכות לבחור ולהיבחר. כיום כוללים בדמוקרטיה שלום, חירות וזכויות: זכות לחיים, לכבוד ולקניין, חופש דת וחופש תנועה וביטוי. התוכנית שלי זאת מעניקה לערביי יו"ש. זה לא אפרטהייד. אולי חסר מרכיב בסל החירויות – אז זו דמוקרטיה לא מושלמת, כי המציאות לא מושלמת".
האם יש לתוכנית פוטנציאל ישימות פוליטי?
"זו תוכנית אב. בדרך אנו הולכים למוטט את הרשות, לבטל את המינהל האזרחי, להכין את תוכנית מתאר 2050 להכפלה ולשילוש של ההתיישבות. אלה צעדי ביניים שאעבוד עליהם יחד עם חבריי, באותה עקשנות ובאותו כישרון שסייעו בידינו להעביר את חוק ההסדרה, ולעשות עוד שורה של דברים שכולם אמרו לנו שאין היתכנות פוליטית להעביר אותם".
מה לוח הזמנים שאתה צופה לתוכנית?
"עד שתאומץ כמו שהיא – שנים. עד שיפנימו ש'מדינה פלשתינית' היא היפוכו של שלום והסדר כלשהו – חודשים. כאן ההכרעה היא תודעתית. זה ילך הרבה יותר מהר. הציבור כבר בשל לכך".
סמוטריץ' אינו מתייחס בתוכניתו לשורשים הדתיים של הסכסוך שהפכו לדומיננטיים, או לסוגיית הר הבית. בינתיים הוא שואף להשיג "חופש תפילה וביקור ליהודים ולערבים בהר", ויסתפק בכך.
"שורשי התנועה הלאומית הפלשתינית הם דתיים", הוא מודה, "המופתי הקים אותה כמכשיר לקידום אג'נדה דתית, אך כשאני גודע את התנועה הלאומית שהוא הקים, אני אמנם לא גודע את התקווה האסלאמית להשמדת ישראל, אולם שולל ממנה את הכלי הלאומי שמשרת אותה".
השארת תגובה